“חדשנות” היא אחד המונחים שנשמעים אינטואיטיביים—עד שמעמיקים בהם קצת.

במדע, חדשנות יכולה להיות היכולת להציע לראשונה תיאוריה חדשה, או לבסס (או להפריך) פרדיגמה קיימת.

בעסקים, היא יכולה להתבטא במוצר שמובחן בצורה משמעותית ממה שכבר קיים בשוק.

אבל בעולם הפטנטים, ל“חדשנות” יש משמעות הרבה יותר ספציפית—ולפעמים גם לא סלחנית.

אז מה זה בעצם דורש?

בניגוד לכמה תפיסות שגויות נפוצות, חדשנות פטנטית פירושה שהרעיון או הטכנולוגיה לא הועמדו לרשות הציבור. במקרים רבים, זה מתבטא בפרסום—בכל מקום (מאמר מדעי, פטנט או בקשת פטנט, אתר אינטרנט וכו׳), ובכל שפה.

והנה נקודה שמפתיעה רבים:

פרסום קודם—even על ידי הממציא/ים עצמם (!)—עלול לשלול את האפשרות לקבל פטנט.

(בחלק מהמדינות קיימות תקופות חסד לאחר פרסום כזה, אך הסתמכות עליהן עלולה להיות מסוכנת והיא מעבר להיקף של מאמר זה.)

ישנם גם אירועים נוספים, מעבר לפרסום “קלאסי”, שיכולים לפגוע ביכולת לקבל פטנט—והם משתנים בין תחומי שיפוט שונים.

לדוגמה, בארה״ב, הצעה מסחרית למכירה יכולה למנוע קבלת פטנט, בהתאם ל-35 U.S.C. §102. חשוב לציין כי לפי הדין האמריקאי, גם הצעה מסחרית שאינה חושפת בפועל את הרעיון או הטכנולוגיה לציבור יכולה, בנסיבות מסוימות, להספיק.

הדין האירופי מורכב יותר. לפי סעיף 54 לאמנת הפטנטים האירופית (EPC), השאלה המרכזית היא האם הרעיון או הטכנולוגיה הועמדו לרשות הציבור. הצעה מסחרית תהווה בעיה בדרך כלל רק אם היא אינה חסויה ומאפשרת גישה לטכנולוגיה באופן “מאפשר” (כלומר, חושפת מספיק פרטים טכניים כך שאיש מקצוע בתחום יוכל ליישם אותה).

דוגמה נוספת היא בקשת פטנט שהוגשה מוקדם יותר אך טרם פורסמה. מסמכים כאלה מכונים לעיתים “ידע קודם סודי” (secret prior art). בארה״ב, לעיתים ניתן להחריג ידע כזה אם מקורו באותו ממציא או אם הוא בבעלות משותפת (בכפוף לתנאים סטטוטוריים מסוימים). באירופה, לעומת זאת, הוא תמיד רלוונטי לבחינת חדשנות (אך לא לבחינת התקדמות המצאתית—נושא לפוסט נפרד).

הפוסט הזה רק מגרד את פני השטח של המורכבות של דרישת החדשנות בין מדינות שונות. אין בו ייעוץ משפטי—אך אם יש לכם מקרה ספציפי, מוזמנים לפנות.